|
 |
אלפא רומיאו 159 במבחן: שף גרמני במטבח איטלקי
כדי לשכנע את הלקוחות לוותר על ההגמוניה הגרמנית ולחצות את הקווים מונה קארל-היינץ קלבפל מב-מ-וו למנכ"ל אלפא רומאו. עכשיו צריך רק לוודא ש 159 החדשה נוסעת כמו שהיא נראית  לדיון בנושא הכתבה >>
מאת שחר הזלקורן , 13/5/2006
תאשימו את משה. במקום להתברבר 40 שנה במדבר, הוא היה צריך לגלות חוש נדל"ני מפותח יותר ולהוביל את עם ישראל לאיטליה. מי צריך ארץ זבת חלב ודבש כשאפשר לקבל קיאנטי, שמן זית, רביולי קוואטרו פרומג'י וקרוסטטה די בננה קון צ'וקולטה. במקום פלאפל בפיתה היינו נהנים מלה-דולצ'ה ויטה. במקום אינתיפאדה, אנטיפסטי. ואל תתחילו לדבר אתי על מכוניות. במקום סוסיתא, סברה ורום כרמל היו לנו פרארי טסטה-רוסה, מזארטי קוואטרו-פורטה, אלפא רומיאו ג'ולייטה ולנצ'יה פולביה? אוי ויי, החיים נשמעים טוב יותר באיטלקית.
והם גם נראים טוב יותר באיטלקית. תסתכלו באלפא רומיאו 159. אתם לא צריכים לאהוב מכוניות כדי להבין שזו מכונית יפהפייה. "בלה מקינה". וזה יופי איטלקי אמיתי. הגרמנים לא יודעים לייצר מכוניות כאלה. אצלם הכל כוחני, אגרסיווי. תסתכלו בסדרות החדשות של ב-מ-וו: הם קוראים לזה "משטחי להבה", אבל לכולם ברור שהם פשוט רוצים איטלקית היא מכונית איטלקית. אי אפשר לטעות במוצא ובשושלת היוחסין.לכבוש את העולם )שוב(. גם היפאנים אינם מצליחים ליצור מכוניות כאלה. הם טרם גיבשו "קו עיצוב יפאני". אבל מכונית ואלפא 159 היא איטלקייה סקסית ומגרה, בדיוק כמו שהיא צריכה להיות. אז מה אם היא דומה לקודמתה, ה‑156? תקראו לזה אבולוציה מושכלת ותיהנו מהתוצאה.
אבל התוצאה צריכה להיות יותר מסתם ממתק לעיניים. מכוניות הן דבר שנוהגים בו ולא רק מביטים בו. מכוניות הן כמו אוכל: אם הטעם לא משהו, זה לא ממש חשוב איך המנה נראית. למזלם של האיטלקים, הם מבינים דבר או שניים בבישול גם של אוכל וגם של מכוניות. וכדי לוודא שה‑159 תיסע כמו שהיא נראית, האיטלקים הכניסו למטבח שף גרמני.
לך תמצא מסעדה פתוחה
קוראים לו קארל-היינץ קלבפל, והוא בילה כמעט 20 שנה בב-מ-וו לפני שהתמנה למנכ"ל אלפא רומיאו. הוא עמד בראש חטיבת "M", האחראית לפיתוח גרסאות העל הספורטיוויות של היצרנית הבווארית. וגם היה לו חלק בפרויקט המיני החדשה. והוא אפילו הספיק לנהל את רולס רויס, לאחר שזו נרכשה על ידי ב-מ-וו. וכל הרזומה הזה אמור להבטיח שמכוניותיה של אלפא יהיו יותר איכותיות ויותר אמינות מאי פעם. קלבפל אמור לייצר אלפות שיהיו יותר גרמניות מגרמניות.
אבל אלפא היא חברה איטלקית. והאיטלקים הם עם מלא סתירות. כן, הם יודעים להכין אוכל נפלא, אבל לך תמצא מסעדה פתוחה בין אחת לחמש אחר הצהריים. כן, יש באיטליה מקומות עוצרי נשימה, אבל כדי להגיע אליהם צריך לעבור בשדות התעופה של מילאנו או רומא, שגורמים לנתב"ג המקורי, לא החדש להיראות כמו ארמון בקינגהאם. ואת הסתירות האלה פוגשים גם במסדרונות אלפא. בפרזנטציה שנערכה לכבוד העיתונאים הישראלים שהגיעו למרכז הפיתוח של פיאט בטורינו, החברה האם של אלפא, השתמש המארח החביב בשקפים. לא מחשב נייד, לא מצגת פאואר-פוינט שקפים, שלמיטב ידיעתי יצאו משימוש אי-אז בסוף שנות ה‑80 של המאה הקודמת. ובאמצע פגישה עם שני מנהלי שיווק של אלפא דידה לתוך החדר איטלקי משופם עטוי חלוק ירקרק, ולפניו מתגלגלת עגלת תה הסתדרותית למהדרין. דמיינו משהו בין "הטירה" של קפקא ובין "הפרופסור המטורף" של ג'רי לואיס ותבינו את הסצינה ההזויה. בב-מ-וו זה לא היה קורה, ואם קלבפל היה נוכח הוא היה ממלמל "שייסה" וחוזר לבוואריה. וכן, כל האיטלקיות יפהפיות, למעט אלה שגרות מחוץ למילאנו.
גרסה מכווצת של קוז`אק
מטרידה יותר מנער התה האיטלקי היתה נורת בקרה שנדלקה בלוח המחוונים של אלפא 159, חמש ומשהו דקות אחרי שהתנעתי אותה. "בדוק את המנוע" פירושה, אך אחד המלווים, בחור שנראה כמו גרסה מכווצת של קוז'אק, סימן לי עם היד "סע, סע זה בסדר". אני מכיר את המשפט הזה. בצה"ל אומרים אותו בדיוק לפני שמגלים שאין שמן במנוע של הג'יפ. אבל זה באמת היה בסדר. כנראה מחלת ילדות של דגם טרום-ייצור. כדי לוודא שלא ממתינה לי הפתעה, עצרתי כמה דקות לאחר מכן בירידה לאוטוסטרדה ופתחתי את מכסה המנוע. איזה יופי של מנוע. באלפא ממשיכים לעצב גם את המנוע אין כאן חיפויי פלסטיק כעורים שמסתירים את הלב של המכונית. רק מתכת מפוסלת ויפהפייה.
ואם מקדישים כל כך הרבה תשומת לב לצורה של המנוע, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא גם יפעם כראוי. לגרסה הבכירה של ה‑159, שליוותה אותי במסעי באיטליה, לא חסר כוח: שישה צילינדרים בצורת V ובנפח כולל של 3.2 ליטרים מייצרים 260 כ"ס. מספיק כדי שה‑159 תהיה מהירה. לא "אמא'לה, תוריד אותי מיד או שאני מתגרשת ממך", אבל מספיק כדי לעבור את המהירות החוקית בישראל בפחות משבע שניות. הבעיה העיקרית היא המשקל: הנעה כפולה )קבועה( מוסיפה לגרסה הבכירה של המכונית לא פחות מ‑250 ק"ג לעומת משקלן של הגרסאות המסתפקות בהנעה קדמית.
אבל להנעה כפולה יש גם יתרונות. כמו "הורדה" טובה יותר של כוח המנוע לאספלט. המהירות נצברת בהחלטיות, גם בכבישים חלקלקים וללא יללות צמיגים מביכות. בעתות רגיעה, ההנעה הכפולה של ה‑159 מעבירה 57% מהכוח לגלגלים האחוריים, אולם חלוקת הכוח בין שני הסרנים משתנה ברציפות. מחשב משכיל במיוחד עוקב אחרי כל תנועה של הגלגלים ומחליט מה לעשות עם 260 הסוסים שעומדים לרשותו.
לבנטיני על פי תהום
מה שהמחשב אינו יודע לעשות הוא לשחרר את הנהג הישראלי מהפחד המתמיד מפני שוטרי תנועה. וכדי ליהנות כראוי מהנהיגה צריך להתחיל לחשוב באיטלקית. למרות שלטים רבים המזהירים "אמצעי אכיפה אלקטרוניים לפניך", השוטרים האיטלקים אינה מתגלים כפעלתנים במיוחד. וקשה להאשים אותם. אחרי ארוחת צהריים של חמש מנות ושבע כוסות יין אדום, הדבר האחרון שמעניין אותם הוא ללכוד עברייני מהירות. אז אפשר לנהוג מהר. 240 קמ"ש על האוטוסטרדה? למה לא. ה‑159 מאיצה ללא היסוס מיותר. אבל זו לא חוכמה לנסוע מהר בכביש עם שלושה נתיבים בכל מסלול וישורות אין-סופיות.
מבחן מלהיב יותר הוא כביש כמו זה המוביל למעבר הרים קטנטן ליד מונצ'ניסיו, בגבול איטליה-צרפת. את ראשי ההרים מסביב מעטרת שכבת שלג זוהרת, הכביש אינו מפסיק להתפתל ולהסתלסל, האיטלקים נמים את שנת הבוקר-צהריים-ערב שלהם ובשמים אין רמז לענן. לו היתה לי נטייה לציור, זה בדיוק המקום שהייתי רוצה לשלוף בו מכחול. אבל אין לי. אני חוליגאן מהלבנט עם רגל ימין כבדה ומוח קטן. איש יחסי הציבור של סמל"ת, יבואנית אלפא רומיאו, ישאל אותי מאוחר יותר למה לעזאזל אנחנו, כתבי הרכב, נוהגים כל כך מהר הרי אף אחד מהלקוחות לא יעז לנהוג כך, ודאי שלא בישראל. התשובה פשוטה: אלפא היא מכונית עם יומרות ספורטיוויות ומחובתנו לבדוק אם היא עומדת בהן.
תודו שזה נשמע משכנע. בכביש ההררי שלי, בין קיר סלע משמאל לתהום מימין, אני הייתי משוכנע שכך בדיוק צריך לנהוג ב‑159. אם מישהו מתכוון לקנות אותה רק כדי שיוכל לרבוץ ברמת אביב ג', אני מציע לו להשקיע את כספו במניות ולנסוע במוניות. אלפות הן מכוניות שנועדו לנהיגה, וה‑159 אינה חריגה. אולי היא אינה מלהיבה כמו ב-מ-וו סדרה 3, מלכת הקטגוריה הבלתי מעורערת, אבל היא נהדרת. וזורמת. ומהירה. והפעם זו המהירות "הנכונה" לא זו הנצברת בקו ישר, אלא בין הישורות, בפניות
ובפיתולים ובעיקולים.
עמידות בפני התקפה גרעינית
עם בלמים מותשים ושיר קטן בלב חזרתי לטורינו, שלאור יום נראית כמו גרסה אופנתית יותר של חולון. נדמה שגם האיטלקים, שכבר הספיקו להתרגל ל‑159, עדיין מפנים אחריה את הראש. אפילו אם מדובר בגרסת ספורט-ואגון, שהיא ההגדרה של אלפא לסטיישן (כבר אמרתי שבאיטלקית הכל נשמע טוב יותר?). אגב, למרות תא המטען השימושי יותר של הסטיישן, אני הייתי נשאר עם ה‑159 הסדאנית. היא קצת יותר חדה, ואני חייב להודות שקצת קשה לי עם הקונצפט של סטיישן מבית אלפא רומיאו. זה נשמע כמו חילול קודש. אלפא קונים עם הלב, לא עם הראש.
„אבל כנראה זה השינוי שהאיטלקים מנסים לעשות. הם רוצים גם את הלב וגם את הראש של הלקוחות. ובשביל זה הביאו את קלבפל גרמני קפדן שאמור לדאוג שכל בורג, כל ריתוך, כל תפר בריפוד יהיה "כמו שצריך". וזה אומר כמו ב-מ-וו או אאודי. וה‑159 עושה רושם טוב. אולי לא עמיד בפני התקפה גרעינית כמו אאודי, אבל בהחלט טוב דיו. וסקסי. המחוונים העגולים, עם הכיתוב באיטלקית, גורמים להאצת דופק מיידית. עם זאת, דיפוני האלומיניום המזויף גורמים לשיעול נבוך. וגם המושב האחורי קצת צפוף, אם כי לא יותר מזה של ב-מ-וו סדרה 3.
מובן שהחוכמה היא לדאוג שמה שנראה טוב היום ייראה טוב גם בעוד שלוש, ארבע וחמש שנים. זה המבחן הגדול של אלפא וקלבפל. אם הם יעמדו בו בהצלחה, אלפא תתקדם עוד צעד משמעותי בדרך לגאולה. בישראל יהיה לה קצת קשה יותר. הגרסה הבסיסית, עם מנוע בנזין בנפח 1.9 ליטרים (160 כ"ס) ותיבת הילוכים ידנית, תעלה כ‑250 אלף שקלים; מכונית המבחן, בעלת מנוע ה‑3.2 ליטרים ותיבה ידנית, תדרוש 370 אלף שקלים. וזה המון. גם בשביל מכונית מצוינת. זו הטריטוריה של הגרמניות, וליבואנית צפויה מלאכה רבה בשכנוע לקוחות לחצות את הקווים. בייחוד כאשר הגרסאות האוטומטיות ההכרחיות יגיעו רק לקראת סוף השנה.
ובלי תיבה אוטומטית, סיכויי ההצלחה של אלפא 159 נמוכים. מדי. היא ראויה להצלחה, ולא רק משום שהיא טובה. נמאס קצת מההגמוניה הגרמנית, וזו האלטרנטיווה הסקסית ביותר מאז קודמתה, ה‑156. אז כנראה ניאלץ לחכות קצת עד שנוכל לחזות בתחייתה המקומית של אלפא. וזה בסדר. הסתובבנו במדבר 40 שנה, התייבשנו בגלות עוד 2,000, אז אנחנו מורגלים בתקופות המתנה. לפחות במקום מן ושלווים אפשר לאכול היום קוטולטה מילנזה ופרושוטו קון מלונה. אם לא מכוניות איטלקיות, נתנחם באוכל. זה מאוד איטלקי.
קישורים:
פורסם במגזין "TheDriver"
|
שלחו לחבר
תגובות לכתבה
הדפסת הכתבה
חזרה לראש הדף